בוק לבת מצווה

עוד
סיבוב, עוד מגש מלא, עוד, עוד כלים לפנות. נמאס לי מהחתונה הזאת, ונמאס לי מחתונות
בכלל. כל פעם זה חוזר על עצמו, וזה כבר מתחיל להימאס עליי כל החתונות האלה. לא יצא
לי לראות עדיין חתונה אחת שונה מהשנייה, או חתונה רגילה או חתונה הפוכה. אני מעדיף
חתונה רגילה ולא הפוכה שבה קודם כל אוכלים ורק אחרי זה החופה, מה שהופך את האירוע
הזה ליותר ארוך וקשה לי, אבל היתרון בזה הוא שאז יש לנו הפסקה יותר גדולה, ויש לנו
יותר זמן מת, וככה אנחנו עובדים כביכול יותר לאט ויותר רגוע. אבל עדיין מסיימים
מאוחר. גם היום יום חמישי, אז בכלל נסיים יותר מאוחר. מילא זה היה חתונה באמצע
השבוע. היום חתונות מתחלקות לשניים, לדעתי. הסוג הראשון זה הסוג הרגיל, הבנאלי,
השגרתי- שבו יש אולם או גן אירועים, יש את החופה בהתחלה, לא לפני הקבלת פנים עם
האפריטיף והשתייה, ואז אחרי החופה ניגשים לאוכל- למנה העיקרית ולקינוח בשלב יותר
מאוחר. ויש כאלה זוגות שגם מחלקים את המנות ובין לבין עושים את הריקוד סולו הקבוע
שלהם ובין לבין גם, לפעמים, יש גם ריקודים. הסוג השני הוא היותר מקורי או יותר
איכותי- שבו החתונה נערכת במקום לא קונבנציונלי, תחת כיפת השמיים או על איזה הר,
באמת מקום אחר לגמרי לא שגרתי, ושיש בו כל מיני הפתעות שהחתן או הכלה חשבו עליהם
מראש. אלה באמת חתונות יצירתיות שלוקחות אותך למקום אחר שהוא לא חתונה. חתונה
מהסוג הראשון, הרגיל, הם יותר מסיבתיות ויותר פורמאליות כאלה מאשר חגיגיות כמו
הסוג השני. למשל ראיתי חתונה של איזה זוג שהבעל הוא בריטי, והם עשו את החתונה
בסגנון של כנסייה, אך עם רב דתי יהודי, ובכלל הם עשו חתונה שהיא יותר ייחודית,
למשל הם הוסיפו מין בוטקה כזה שבו אתה מצטלם לבד או עם מי שבא לך, ממש כמו בתחנה
המרכזית, עם הארבעה תמונות שיוצאות ביחד, ואז הם מוסיפים את זה לאלבום תמונות עם
הקדשה. רעיונות כאלה ואחרים מוסיפים טעם לחתונה והופכים אותה לאחת כזאת שהיא קצת
יותר מקורית.

תחת כיפת השמיים

תחת כיפת השמיים

, להקות לחתונה

השבוע
יצא לי לעבוד בקייטרינג של חתונה שנערכה על איזה הר ליד ירושלים, מקום מדהים- אני
לא יכביר במילים, שלא לדבר על החתונה שהייתה מאוד יפה, יחסית לחתונות אחרות,
הלוקיישן הפעם היה השוס, והיה זה שהצליח להרים את המסיבה, סליחה חתונה, הזאת
לשמיים, תרתי משמע. הלוקיישן עצמו בהר כשמסביב יער, מתחת לכיפת השמיים- בהם יכולת
לראות בבירור כל כוכב, כמו את הכוכבים שנצנצו על שמלתה של הכלה. האוויר היה מלא
ונקי, הייתה רוח נעימה שגם אפיינה את המזג האוויר באפריטיף של האירוע, בקבלת הפנים
של הקהל, שם שמו אותי מאחוריי דוכן עם פלנצ’ה ענקית, למי שלא יודע, פלנצ’ה- זה
פלטת ברזל שעליה מחממיםמבשלים את האוכל, אצלי זה היה אסאדו שצלו מראש, וכל שאני
הייתי צריך לעשות זה לחמם אותו על הפלנצ’ה ולחתוך לפרוסות להגשה. אפשר להגיד
שבחתונות אנשים אוהבים בשר וכמה שיותר.

תחת כיפת השמיים

קבלת הקהל של החתונה ארכה בין שעה לשעה
וחצי- שזה יחסית ארוך לחתונות עם 350 איש. כנראה שהיו לזוג כמה עיכובים בדרך של
הדקה ה-90. זה תמיד קורה בחתונות, אבל אתה אף פעם לא תשים לב- כי אתה עסוק בלאכול
ולהתמנגל עם הקהל שלוקח לך זמן להיזכר בעבר שלו. אחרי קבלת הקהל, כמובן, הרגע
שלשמו כולם התכנסו, זה נשמע כמו חתונה קתולית, זה לא. החופה. החופה עצמה לוותה
בשיר של דפש מוד- תיהנו מהשקט, בתרגום לעברית. כל החופה עצמה נראתה כמו זולה אחת
גדולה, בכלל כל המקום עוצב כמו חושה אחת גדולה, כאילו זה חתונה של סטלנים או
סטלנים לשעבר. מה שבטוח הכלה הייתה כולה נערת פרחים כזו, שאנטי באנטי. ישר לאחר
החופה ליוו את הזוג להקת מתופפים שבטיים ובשיא הם עמדו סביבם בעוד אלה רוקדים,
בשלב כלשהו המעגל נפתח, ואליו נכנסו שאר זוגות שגם רצו להתייחד בברית הזוגות האוהבים.
מנגד הזוגות שכבר היו בסרט הזה ובאו בתור טועמים ומבקרי מסעדות התיישבו לשולחנם
וחיכו למנות עיקריות. כשבזמן הזה עבדכם הנאמן שירת נאמנה שולחן של חברה צעירים
שהשאירו טיפ כיאה לגיל ובהתאם למעמד.